כבר הרבה זמן רציתי לכתוב את הפוסט הזה. על התהליך שהעברתי את עצמי דרך האובדן האישי שלי שקרה לפני חמש שנים.
לפני חמש שנים האבא החזק שלי איבד מכוחו ובדיעבד התחיל את תהליך הגסיסה שלו, תהליך הפרידה מהעולם..
תהליך הגסיסה נמשך כשבועיים. לאחר כמה ימים של תסכול ותחושת עצבות וחוסר אמונה שזהו זה הסוף, שאבא שלי החזק איבד מכוחו וככל הנראה לא יחזור שוב להיות מה שהיה – גמר אותי… אימלל אותי…
כשבוע לפני הפרידה מצאתי את עצמי מחפשת עלים יבשים לוקחת אותם הביתה ופשוט מתבוננת בהם ומצלמת אותם. כל יום אחרי שלקחתי את הבנות למסגרת בדרך הביתה הייתי פוגשת עלים יבשים ופשוט לוקחת אותם אליי הביתה וככה יום אחרי יום חוקרת ומתבוננת ביובש, בעורקים, במרקם שלהם זה היה השלב הראשון בתהליך האבל שלי, עוד לפני הפרידה.
באותו הבוקר עדיין עוד צילמתי עלים יבשים ממש בדקות שאחותי הגדולה התקשרה אליי ובישרה לי להגיע מהר כי הרופאים הזמינו אותנו להיפרד…
מה שקרה כאן תוך כדי העצבות שלי מה שהתמקדתי בו, מה שבחרתי לראות באותו הזמן אלה העלים היבשים בקמילה שלהם בפרחים הנבולים שבחרתי להשאיר עוד בכד בבית ולצלם אותם דווקא כשהם כבר לא פורחים, פחות יפים, לא טריים וצבעונים, זאת הייתה הדרך שלי להתמודד עם הכאב ולבטא את העצב הזה מתוכי את האובדן שעומד להתרחש.
