על צילום תדמית שמכבד את מי שאת, את הדרך שלך, ואת החלל שבו את יוצרת
כצלמת שמתמחה בצילום תדמית לבעלות עסקים, אני פוגשת לא פעם נשים שמגיעות אליי עם המון התרגשות, אבל גם עם לא מעט חששות.
לא מול המצלמה – אלא מול עצמן.
הרבה פעמים הן אומרות לי שהן "לא אוהבות להצטלם", או שהן "לא יוצאות טוב בתמונות",
אבל מה שאני רואה – זה לא את ה"חוסר פוטוגניות".
אני רואה לב.
אני רואה דרך.
ואני רואה אישה שלקחה צעד אמיץ, לבחור להיראות.
אני מאמינה שצילום תדמית טוב לא נמדד רק באיכות הטכנית שלו – אלא ברגש שהוא מצליח להעביר.
האם יש שם מבט שמזמין?
האם אפשר לחוש את האווירה של העסק?
האם בתמונה רואים רק פנים, או שגם את האישיות, הרוך, האנרגיה?
כשאני מצלמת, אני משתמשת בכלים מקצועיים – כן, ציוד איכותי, אור טבעי ולפלאשים לפי הצורך, עדשות מתאימות – אבל לפני הכל אני מקשיבה.
למילים.
לשפת הגוף.
למה שהאישה שמולי צריכה באותו רגע – כדי להרגיש בטוחה, נינוחה, נוכחת.
יש בעלות עסקים שמגיעות עם רעיון ברור, לוח השראה מסודר, פריימים שהן רואות בעיני רוחן.
ויש כאלה שפשוט רוצות שמישהו יראה אותן כמו שהן – מבלי שיצטרכו להסביר יותר מדי.
אני שם בשביל שתיהן.
בתוך כל סשן צילום אני יוצרת מרחב שמכיל גם וגם: את הוויז'ן, וגם את מה שקורה באמת – ברגע.
כי לפעמים דווקא הרגעים הכי קטנים, הלא מתוכננים – הם אלה שמשקפים את מי שאת.
אני מתייחסת לצילום תדמית כאל תיעוד של חוויה.
זו לא רק תמונה של מישהי יושבת מול המצלמה.
זו תחושת המקום.
האור בחדר.
הידיים שלך עושות משהו שאת אוהבת.
המבט שלך ברגע של ריכוז.
החיוך כשהלב שלך נפתח.
כשאני מצלמת בקליניקה, בסטודיו, בחנות, בבית – אני מחפשת את החיבור בין האדם לבין החלל.
מה קורה ביניהם?
איזה סיפור הם מספרים יחד?
אחד הדברים שאני הכי שומעת מלקוחות אחרי הצילום, זה שהן הופתעו מהחוויה.
לא ציפו שהיא תהיה כל כך רגועה, נעימה, מחוברת.
וזה לא מקרי. אני מגיעה עם הרבה הקשבה וסבלנות להיות איתך בקצב שלך.
לא לכפות פוזות, לא לביים רגשות – אלא להיות שם כשאת באמת מתרככת.
הגישה שלי משלבת בין ניסיון מקצועי של שנים בתחום הצילום – לבין הקשבה עמוקה למי שמולי.
אני מתבוננת באור, בצבעים, במרקמים.
אני מתאימה עדשה למבנה הפנים, ואת הזווית שמחמיאה ולא דורשת "להסתיר".
אני שמה לב לפרטים הכי קטנים: איך מונחת היד, איך נפתח המבט, האם יש משהו שמעכב בגוף – או משהו שמבקש להופיע.
ובמקביל – אני גם מקשיבה לנשימות.
מזהה את המעבר בין דריכות לנינוחות.
מחכה לרגע שבו את כבר לא "מצטלמת" – את פשוט נמצאת.
אם את מרגישה שהגיע הזמן להראות את עצמך – באמת, כמו שאת, עם כל הרוך, הכוח, הדיוק והאנושיות שיש בך – אני פה.
עם מצלמה, עם סבלנות, עם לב פתוח, ועם מקצועיות שמכירה כל זווית, אבל קודם כל – רואה אותך.
כי זה לא רק צילום.
זו דרך של נראות, חיבור ואומץ להיות את.
שלך,
לילך
